מידי פעם מגיע אלי אדם לתהליך של שינוי ומספר לי שיש משהו שכבר ניסה לשנות, אבל לא משנה מה הוא עשה זה פשוט לא מצליח.

במקרה כזה, רוב הסיכויים שאשלוף את ההסבר הידוע על האופן שבו מבשלים צפרדעים.

רגע, אבל זה לא כשר! אתם צודקים. אישית מעולם לא בישלתי צפרדע. 🙂 

 

נחזור לענייננו, אנחנו בני האדם, יצורים בעלי דם חם.

צפרדעים לעומתנו, הן יצורים בעלי דם קר, מה שהופך אותן לסתגלניות.

הן מתאימות את עצמן לסביבה שלהן, ככה הן שורדות.

אם תנסו לשים צפרדע בתוך מים חמים היא מיד תזנק החוצה.

לעומת זאת, אם תניחו אותה בתוך סיר במים בטמפרטורת החדר היא תישאר בפנים.

אם נדליק את האש ונעלה את החום בזהירות בכמה מעלות, בכל פעם מעלה או שתיים,

היא תתאים את עצמה לטמפרטורה החדשה בכל פעם מחדש. ומבלי שהיא תשים לב היא תסגל את עצמה ותתרגל לסביבה עד שהיא תמצא את עצמה מתבשלת במים רותחים…

מזעזע! אני מסכימה.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה? ואיך זה בכלל קשור אלינו?

זה אחד ההסברים שאני נותנת לפעמים למתאמנים שמגיעים אלי ומספרים לי על האופן שבו קשה להם ליצור שינוי למרות שהם מאוד רוצים ולמרות שכבר ניסו בכל מיני דרכים.

האם תהיתם כמה פעמים אנחנו מסגלים לעצמנו הרגלים גרועים שפוגעים בנו לאט אבל בטוח ואנחנו אפילו לא שמים לב שזה קורה?

אתן לכם כמה דוגמאות לכמה מהדברים שאף אחד מלבדנו לא יודע שאנחנו עושים את זה:

הרגלים של הלקאה עצמית: “מפגרת איך עשית את הטעות הזאת”…. “איזה בן אדם דפוק אתה, לא פלא שעזבו אותך…”

הרגלים של אמונות מגבילות הרסניות: “אני לא מספיק טוב/ה”… “אני לעולם לא אצליח”

יש עוד, אבל אני חושבת שהבהרתי את הנקודה.

 

אנחנו מתרגלים ל”אמיתות” האלה, עד שאנחנו באמת מאמינים שאנחנו כאלה.

כשאנחנו מאמינים בכך, זה השלב שהתבשלנו למוות בדיוק כמו הצפרדע שאני מדברת עליה.

 

אז מה עושים עם זה?

איך נפטרים מהרגלים הנוראיים האלה כדי שגורלנו יהיה שונה משל צפרדע שמתבשלת לאיטה בסיר עם מים על הגז?

זה די פשוט, האמת היא שאנחנו בשונה מצפרדעים, יכולים ליצור שינוי במוח שלנו באופן הכרתי ואפילו מודע.

איך עושים את זה? שאלה מעולה!

על ידי המוח הגמיש שלנו. כן המוח שלנו! ובניגוד למה שחשבו עד לא מזמן, המוח שלנו גמיש ויכול להשתנות.  

בשלב ראשון החכמה היא קודם כל לזהות את ההרגל הזה. בין אם זה הרגל מחשבתי, רגשי או התנהגותי.

עכשיו שזיהינו, אנחנו חייבים להיות ערניים ולבחון איך אנחנו יכולים לשנות אותו.

מה אנחנו יכולים לעשות אחרת ממה שהתרגלנו לעשות עד עכשיו.

לכל אחד אגב, תשובה שונה.

כולנו יודעים ש”קשה לשנות הרגלים” נכון קשה, אין ספק ובכל זאת זה אפשרי!

למשל, אם אתם רגילים להלקות את עצמכם כשמשהו לא הולך בדיוק כפי שרציתם, אפשר להחליף את הטקסט בראש במשהו אחר.

כדי למנוע התנגדות ותחושה של זיוף אפשר להתחיל במשהו כמו:

“אוקיי עשית את אותה הטעות שוב”

ובמקום להתחיל במסע של הלקאה עצמית, לעצור ולהחליף את המשך הטקסט שרץ בראש ב:

“היי זיהיתי שעשיתי טעות, מעולה! עכשיו אני יודע שעשיתי משהו שלא עובד לי.אולי כדאי שאחשוב על משהו שאני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה”

וזה השלב שכדאי שתחשבו על האפשרויות השונות של מה שניתן לעשות להבא כדי לייצר תוצאה שונה, כזאת שתייצר לכם הצלחה.

 

אם קראתם עד לכאן מגיע לכם לדעת שבסוף המאמר, צרפתי לכם וידאו שממחיש את האופן שבו מבשלים צפרדעים.

רק קחו בחשבון שאני הולכת לעשות לכם ספויילר ומספרת לכם כבר מעכשיו, שאף צפרדע לא נפגעה במהלך הצילומים. 🙂 

(כדי להבין על מה אני מדברת תצטרכו לראות את הסרטון עד הסוף…)

 

אז מה עם דן אריאלי אתם שואלים?

פגשתי את דן אריאלי, כשהייתי בהרצאה שלו בבארבי בת”א.

כמובן שכשראיתי שהוא פנוי לרגע, זינקתי על ההזדמנות ופניתי אליו מצוידת בעט ועם הספר שלו “לא רציונאלי ולא במקרה” ביקשתי חתימה וגם קיבלתי!

אדם נחמד מאוד פרופ’ אריאלי. באותה ההזדמנות גם שאלתי כמה שאלות על דברים שהוא שיתף בספר.

שאלתי לדעתו על העניין עם הצפרדעים המבושלות ושאלתי איך כל זה מסתדר עם האופן שבו הוא מתייחס לנושא “ההרגלים” שלנו בספר שלו?

(תקראו את הספר שלו וגם אתם תבינו למה שאלתי). כשהוא ענה שהעניין עם בישול הצפרדעים זה מיתוס החלטתי לבדוק לעומק…

 

המיתוס אודות בישול הצפרדעים התפתח לאחר שבשנת 1869 פיזיולוג גרמני בשם פרידריך גולץ, ערך ניסוי כשהוא מחפש אחר מיקומה של הנשמה,

קצת הזוי שהוא חיפש את מיקומה של הנשמה כשהוא לוקח צפרדע ומנסה לבשל אותה.

בניסוי הצפרדע תמיד זינקה החוצה כשטמפרטורת המים הגיעה ל25 מעלות צלסיוס.

התופעה המעניינת שגולץ שם לב אליה, הייתה שלאחר כריתת מוחה של הצפרדע וכשהיא נשארת בחיים באמצעים מלאכותיים, היא כבר לא זינקה החוצה מהמים כשהטמפרטורה עלתה.

מכאן התחיל המיתוס…

במציאות אם ניקח צפרדע ונכניס אותה למים רותחים היא תמות מיד. (לא ניסיתי וגם אתם אל תנסו את זה בבית).

הבנתם שגיליתי שדן אריאלי צדק ומי שיצפה בסרטון כאן עד הסוף יגלה, שכאמור אף צפרדע לא נפגעה במהלך הצילומים. הצפרדע שנראית מתבשלת בסרטון היא צפרדע גומי. 🙂 

 

אז מה עכשיו? מהו עושים עכשיו שגילינו שהמיתוס אינו נכון? העובדה שזהו מיתוס, אינה סותרת את העובדה שהוא מעביר מסר בצורה מאוד יפה.

מה שחשוב הוא להבין שלמרות המיתוס בנוגע לצפרדע, אנחנו כבני אדם מסגלים לעצמנו הרגלים רעים וגרועים בדיוק כמו במיתוס.

במציאות בה אנחנו חיים, אנחנו פעמים רבות מתרגלים לנוחות שבחוסר הנוחות, כמה שזה נשמע פרדוקסלי.

במציאות אנחנו מתרגלים להגיע לעבודה שאנחנו לא אוהבים, מתרגלים לחיות בתוך זוגיות שלא בריאה לנו, מתרגלים להרגשה הרעה.

ומשם הדרך לתסכול, לחרדות, לתחושת חוסר שליטה על החיים שלנו, עד כדי ייאוש וחיים בכאב וסבל רגשי, הופכת להיות קצרה.

אבל! יש לי חדשות מעולות בשבילכם, זה לא חייב להיות ככה ואפשר וכדאי לכם לשנות את זה.

איך? בתור התחלה כמו שכבר הסברתי בהתחלה :).

 

אם אתם רוצים יותר מזה ואתם רוצים לקחת את החיים שלכם לרמה הבאה, לייצר שליטה על חייכם,

רוצים הזדמנות לצאת מהכאב הרגשי, מהלופ הזה שלפעמים נראה אינסופי,

אני מזמינה גם אתכם להגיע אלי לתהליך אימון מנטאלי, שיאפשר לכם להתחיל לחיות אחרת ויזניק את החיים שלכם קדימה!

 

אז זנקו קדימה אלה החיים שלכם!

 

דילוג לתוכן