אנחנו קוראים לזה ״דור האינסטנט״ אבל כולנו לוקים בזה כולם רוצים
הכל ״כאן ועכשיו״
השבוע בקושי התחיל וכבר השאלה "כמה זמן זה ייקח?" נשאלה שוב,
כשהתשובה שלי היא תמיד "אני לא באמת יודעת ולא יכולה לתת תשובה חד משמעית".
אני כן יודעת שיש טווח של שינוי, זה שונה מאדם לאדם ותלוי מקרה.
אני כן יודעת שכישלון וקושי הם חלק מהתהליך.
אני יודעת גם שעם הקנייה של כלים ועם הטמעה על ידי תרגול שלהם,
הצלחה היא רק עניין של זמן אבל גם היא לא מובטחת, כי היא תלויה במגוון גורמים.
מכשולים והתנגדויות הם בלתי נמנעים, ותהליך השינוי הוא רק לעתים נדירות קל.
ואגב כבר אמרתי את זה בעבר הוא יכול להיות פשוט, אבל זה שזה פשוט לא הופך את זה לקל
כי ״קל״ או ״קשה״, זה עניין סובייקטיבי.
איך המוח שלנו מגיב לשינוי?
הרבה פעמים כשמתחילים תהליך של שינוי המוח כאילו נכנס לפריז,
ואז הוא נכנס למצב מלחמה.
הרבה אנשים מכירים את זה מההבטחה הזאת כשהם אומרים לעצמם:
״מחר אני אצטרף למועדון חמש בבוקר״ וכשהשעון מצלצל בחמש הרוב יתנו לקושי,
לעייפות ולהרגל הישן לנצח ויחזרו לישון.
ביננו, הם לא אשמים, כיוון ששהתחלת שינוי ומאמץ חדש עלולים להיות לא נוחים
ואפילו קצת כואבים, מכיוון שהרגל חדש דורש אנרגיה מוחית אדירה,
כזאת שתאפשר ליצור מסלולים עצביים חדשים שנדרשים כדי לבטל הרגלים ישנים ולהטמיע חדשים במקומם.
לדוגמה: אם לאדם כלשהו יש בעיה שהוא סוחב שנים, כמו חרדה לצורך העניין,
אי אפשר לצפות לראות שינויים משמעותיים תוך שבוע, או חודש ולפעמים גם שלושה חודשים לא בהכרח יספיקו.
וצריך לזכור שכל מקרה הוא לגופו וחשוב להבין שסבלנות היא המפתח
ושינויים קטנים ועקביים הם הדרך לשינוי גדול.
מה קורה כשמשחררים?
כשמשחררים את הלחץ של ״זה חייב לקרות עכשיו״ השינוי מגיע אפילו מהר יותר ממה שמאמינים שאפשרי.
שינוי בצורה החשיבה באופן עקבי, יוצר שינוי במבנה המוח.
כן, כן, המוח שלנו הוא פלסטי וגמיש וככל שמתרגלים את צורת החשיבה החדשה
נוצר נתיב נוירולוגי חדש ובפעם הבאה שיהיה משהו שעלול להפעיל טריגר, ככל שמתרגלים צורת חשיבה חליפית, הסיכוי לחוות התקף חרדה באותה העוצמה כמו פעם יירד.
אז לצפות ליתרונות מיידיים תמיד ובכל הקשר, סתם יוצר לחץ מיותר,
אבל התמדה ויכולת לזהות שינויים גם אם קטנים,
נכונות להתאמץ ולצבור הצלחות קטנות לאורך הדרך, יוצרים את המסלול שיכול לאפשר לשינוי גדול להגיע.
