למה להכריח את הילדים שלנו לבקש סליחה זאת טעות

או במילים אחרות, איך אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לשקר?

 

אחד הדברים הראשונים שהדהים אותי כשתהחלתי ללמוד NLP
היה כמה טעויות בתקשורת אנחנו עושים עם עצמנו ועם הילדים שלנו בפרט.
טעות אחת שאולי גם אני הייתי עושה אותה עם הילדים שלי אם לא הייתי לומדת NLP
היא להכריח את הילדים לבקש סליחה כשהם עושים משהו לא בסדר.

 

ההורים שביננו בטח מכירים את זה מקרוב.
כמה פעמים יצא לכם להכריח ממש את הילד לומר סליחה לאחיו, לאחותו או אולי לחבר?
הילד מצידו בהתנגדות ולא מוכן לבקש סליחה,
אבל אנחנו יכולים להתעקש עד שהילד לבסוף ייכנע ויבקש סליחה.

אלה מביננו שהם קצת יותר חדי הבחנה,
בטח שמו לב לכך ש”הילד לא ממש התכוון לסליחה” ואתם צודקים.
זה אחד הרגעים שבו בעצם לימדנו את הילד לשקר!
הוא לא רצה לבקש סליחה מכל סיבה שהיא;
אולי הוא מרגיש שעשו לו עוול קודם והוא “רק החזיר”.
יכול להיות שהוא התגונן, יכול להיות שהוא מרגיש שהצד השני פגע בו “יותר”
ואולי זה משהו שחזר על עצמו כמה פעמים והוא “התאפק” עד שלא יכל יותר.
תהה הסיבה אשר תהיה העניין הוא שמבחינתו זה לא היה נכון לבקש סליחה.

 

מה הקשר לNLP אתם אומרים?

כל הקשר שבעולם.
בNLP אנחנו מלמדים עד כמה דיוק בשפה הוא חיוני,
כך שהמסר שאנחנו רוצים להעביר לצד השני יעבוד והוא יבין את הכוונה שלנו במדויק.

מה אנחנו בעצם רוצים שהילד יעשה כשאנחנו דורשים שיתנצל?
ש”יבקש סליחה” ושבכך נראה שהוא מבין או מקבל את זה שהוא הכאיב לצד השני פיזית או מילולית.
שייקח על כך אחריות, יבין שזה לא היה בסדר כי ככה לא מתנהגים, ושלהבא יימנע מההתנהגות הזו, נכון?

אנחנו גם רוצים שבאמצעות הסליחה הצד השני יתנחם ויסלח ואנחנו נרגיש טוב יותר,
כי עשינו את התפקיד שלנו כראוי כהורים והנה חינכנו את הילד שלנו לעשות את “הדבר הנכון”!

 

אבל, אם מה אם הילד שלנו מבקש סליחה מהצד השני והוא לא מתכוון לזה?
מה קורה אז? אנחנו בעצם מעבירים מסר שגוי ללא מודע שלו.
תחשבו על זה לרגע, מה בעצם המסר שהילד מקבל?
שאם הוא רוצה “שקט תעשייתי” מאיתנו ושנניח לו או שאם הוא רוצה “להשתיק” את הצד השני,
כל מה שהוא צריך לעשות הוא רק לבקש “סליחה” בין אם הוא מתכוון לכך או לא… העיקר שיגיד סליחה.

האם אתם הייתם רוצים שכשאדם כלשהו מתנצל בפניכם,
הוא יעשה את זה רק כדי לצאת ידי חובה?

הרי הייתם מרגישים את זה.
זה היה מרגיש לכם “מאולץ” או אולי הייתם קוראים לזה “צבוע”?
אבל האם זה לא בדיוק אותו הדבר שאותו אתם מלמדים את ילדכם לעשות?

 

כשמיה שלי הייתה קטנה,
יצא לי להתקל בסיטואציה בה ילדה מהגן שלה עשתה דבר שמאוד פגע בה.
האמא מאוד התעקשה שהילדה שלה תיגש לבקש סליחה ממיה.
בהתחלה הקטנה רק בת שלוש וקצת ממש לא רצתה,
אבל אחרי מספיק התעקשות מצד האמא,
היא באה אוחזת ביד אמה ועם חיוך שרחוק מלהיות מתנצל היא ביקשה סליחה.
מיה שלי כמובן לא התרצתה. יכולתי להבין אותה, אני בטוחה שגם אתם.

 

מה כן אפשר לעשות?

אפשר להעביר מסר בצורה נכונה.
אפשר “לתווך” להם את הרגש שלהם ושל הצד השני.
להסביר לילד שאנחנו מבינים את ההרגשה שלהם ושאולי הם כועסים או שהם נעלבו ועצוב להם,
אבל האופן שבו הם הגיבו או התנהגו מאוד הכאיב לצד השני ופגע בו.
אפשר להסביר שסליחה באה להביע צער על האופן שבו התנהגנו
ושזה לא אומר שהצד השני היה בסדר זה רק אומר שאנחנו בעצם מבינים שלצד השני כואב כרגע.
באופן הזה בעצם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו תקשורת נכונה קודם כל עם עצמם וגם עם הצד השני.

אם הם ירגישו שזה נכון להם הם יתנצלו ואם לא,
הסברנו להם את המצב ונשאיר להם את הבחירה.
אפשר להסביר להם את הסיטואציה ולהשאיר אותם עם המחשבות.
ולהסביר שלכל בחירה שלהם יכולות להיות השלכות ולפעמים גם השלכות פחות נעימות.
לדוגמה, אולי להבא החבר/ה לא ירצו לבוא לשחק איתם

אחת האמהות שהסברתי לה איך אני פועלת עם הילדים שלי במקרים האלה,
התחילה לפעול באופן דומה עם ילדיה ושיתפה אותי בחוויה שלה.
היא ציינה בפני שהיא חשה הקלה גדולה היום במצבים כאלה,
כי במקום להיות ב”ריב” עם הילדים היא מסבירה להם ולאחר מכן היא “משחררת”.
היא אמרה שהיא הופתעה מאוד מכמה שזה עבד בצורה נפלאה.
המפתיע בעיניה היה, שלאחר פרק זמן מסויים הילדים עצמם ידעו לגשת ולבקש סליחה כשהם נוכחו שהצד השני פגוע…

נקודה למחשבה….

אז סליחה שקצת באיחור ועדיין מכל הלב.

שנסלח באמת מתוך המהות ומכל הלב.

ושתהיה לנו שנה עם תקשורת מדויקת קודם כל עם עצמנו.

***אני מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי

ולקבל 21 טיפים שיזניקו לכם את החיים קדימה!***

 

מוריה רובין קסוס,

054-4354234

נקודת הזינוק שלכם להצלחה!

 

דילוג לתוכן