זה פחות משנה אם בין אם אנחנו אנשים מאמינים ובין אם לא כולנו מבינים שסליחה היא תהליך חשוב. במסורת היהודית נושא בקשת הסליחה והמחילה כמו גם בדתות אחרות קיבל משמעות עמוקה ואם תרשו לי, די בצדק.
על פי היהדות, חטאים בין אדם לחברו, הם חטאים שאין עליהם
סליחה וכפרה ע"י תפילה לאלוהים.
לעומת זאת, חטאים שבין אדם לחברו, הם גם כאלה שאינם נסלחים ע"י קיום מצוות.
אה, ואם זה לא ברור הם לא נסלחים גם לא על ידי צום ותפילה ביום הכיפורים.
הדרך היחידה לקבל סליחה ומחילה היא רק על ידי זה שנפנה לאדם שפגענו בו ונבקש ממנו סליחה ומחילה ולמצוא את הדרך לכפר על העוונות שלנו כלפיו.
לעומת זאת, חטאים שבין אדם לאלוהים, הם חטאים שעל ידי תפילה וצום,
בקשת סליחה וכפרה אמיתית, יסלחו לנו עליהם ביום הכיפורים.
מה שאנשים לא תמיד מבינים הוא שגם אם הצלחתם התפללתם וצמתם, פניתם לאנשים שפגעתם בהם ובקשתם מהם סליחה ומחילה, והם סלחו ומחלו לכם, ישנה סבירות גבוהה שעדיין תישארו בחוב כלפי אדם אחד.
לא, לא יעזור לכם לעבור השמות של אנשי הקשר בנייד שלכם. לא תמצאו אותו שם.
אם אתם רוצים להגיע לאדם הזה ולהגיע אליו מהר, הדרך הכי קלה היא על ידי זה שתציצו במראה. כן כן, שלא יהיו לכם טעויות אתם חלק בלתי נפרד מרשימת האנשים שאתם צריכים לעשות חשבון נפש לגביהם ולבקש סליחה ומחילה מהם, כלומר מעצמכם וממש להתכוון לזה.
כמו שאני מפרשת את זה, העניין הוא פשוט. אם לא נעשה את זה אנחנו חוטאים פעמיים,
פעם אחת בחטא של "בין אדם לחברו" ובפעם השנייה בחטא של "בין אדם לאלוהיו"
איך בדיוק? הנה ההסבר:
בבראשית א' פסוק כז נאמר:
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו
ֹבְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
כלומר, אם נבראנו בצלמו יש בנו מן הניצוץ האלוהי וכשאנחנו חוטאים כלפי עצמנו, אנחנו חוטאים גם כלפי האלוהים…. אבל בואו ונאמר שייסלח לנו על החטאים שלנו כלפי עצמנו,
על ידי בורא עולם, האם אנחנו נסלח לעצמנו? האם אנחנו מודעים בכלל לחטאים שלנו כלפי עצמנו? להזנחה העצמית? לזה שלא דאגנו לגוף שלנו, לחוסר השינה, לתזונה הלקויה, לפעמים שבהן רצינו להגיד "לא" וכדי לרצות מישהו אחר אמרנו "כן" ונשארנו עם הרגשה נוראית…
ההאשמה העצמית, חוסר ההערכה העצמית, לזה שהבטחנו לעצמנו ולא קיימנו, האם נסלח לעצמנו על חוסר האהבה שלנו את עצמנו בעיקר?…
נניח את השאלות האלה לרגע בצד, ואיך חטאנו פעמיים אתם שואלים?
זה פשוט, בויקרא יט' פסוק יח כתוב:
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
איך שלא נסתכל על זה, אנחנו מצווים לאהוב את חברינו, כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, העניין הוא שפעמים רבות, אנחנו ניתן יותר מעצמנו לסביבה שלנו, לילדים, לבן/בת הזוג,
למשפחה, לעבודה ורק לנו לעצמנו לא נשאר… ואז זה הופך למין מעגל כזה של איבה,
אנחנו מאשימים את הסביבה שלנו, שהעמידה אותנו במצב כזה שבו ויתרנו על עצמנו,
כועסים עליהם ונותרים להם טינה…
אם זה נשמע לכם מוכר, ואם אנחנו רוצים לאהוב את חברינו, ולאהוב אותם באמת, צריך שקודם כל נאהב את עצמנו וכדי שנוכל לאהוב את עצמנו, נתחיל פשוט בלסלוח לעצמנו…
אז אחרי שביקשנו סליחה מחברים ומשפחה, זאת יכולה להיות הזדמנות מעולה לעמוד מול המראה, ופשוט לבקש גם מעצמנו סליחה…
סליחה…. ולכולנו היום ובכל יום שתהיה חתימה טובה
