אם אתם מרגישים תקועים במקומות מסוימים בחייכם, לא מצליחים לראות איך אתם יוצאים ממשבר כלשהו, אומרים ומבטיחים לעצמכם שבפעם הבאה תתנהגו או שתגיבו אחרת, אך ברגע האמת אתם שוב חוזרים לאותה הנקודה, אתם קוראים את הפוסט הנכון.

תוכלו לגלות כמה כולנו “מאולפים” באספקטים שונים בחיינו ויתאפשר לכם להבין מהו המנגנון התוקע ואיך אפשר לשנות אותו. גם אתם, תוכלו לזהות את המקומות שבהם אתם “מאולפים”, לעיתים באופן חיובי שמקדם אתכם ותוכלו גם להתחיל ולזהות את המקומות שבהם אתם “מאולפים” באופן שלילי, שפוגע בחייכם ומפריע לכם לעשות צעד ראשון לשינוי.

למה זה בכלל חשוב?

החשיבות של זיהוי ושינוי המקומות בהם אתם “מאולפים” באופן שלילי, היא מה שעשוי ליצור את כל ההבדל שנדרש כדי שתוכלו לחיות את חייכם מתוך בחירה אמיתית, לבין חיים שבהם אתם חיים כמו פרעוש מאולף שלעולם לא יקפוץ מעבר לתקרת הזכוכית גם אם זו כבר הוסרה מעליו.

לאחרונה יצא לי לצפות בסרטון שנקרא ***“Training Fleas”. בסרטון הזה מראים ניסוי שנעשה עם פרעושים. בניסוי, הפרעושים הוכנסו לצנצנת זכוכית קטנה וסגרו מעליהם את המכסה. התוצאה הייתה, שתוך פרק זמן ביותר של שלושה ימים בלבד, הם אולפו באופן כזה שהם כבר לעולם לא ינסו לקפוץ לגובה ולמרחק מעבר לגבולות הצנצנת. גובה ומרחק שאליהם היו מסוגלים להגיע בקלות ובטבעיות, אלמלא היו סוגרים אותם בצנצנת הקטנה. דבר מפתיע נוסף שגילו בניסוי היה, שכשהפרעושים החלו להתרבות צאצאיהם התחילו לחקות את הוריהם. כלומר, גם הם קפצו לגובה ולמרחק בגבולות הצנצנת ולא מעבר לכך. המעניין הוא, שעבור צאצאי הפרעושים הצנצנת מעולם לא הייתה קיימת. אבל, הם כבר לא ינסו לקפוץ גבוה יותר או רחוק יותר ויגבילו את עצמם לגבולות הצנצנת הדמיונית אותה מעולם לא חוו.

אז כן, אפילו פרעוש אפשר להביא למצב שבו הוא לעולם לא ינסה לקפוץ גבוה יותר או רחוק יותר למרות שהוא מסוגל. העובדה הזו מלמדת אותנו על עצמנו ועל האופן שבו אנחנו יכולים לשנות את חיינו.

מה זאת אומרת?
מה לנו ולפרעושים מאולפים?
ואיך זה יכול לאפשר לנו לשנות את חיינו?

כמו שציינתי בתחילת הדברים, אנחנו “מאולפים” או במילים אחרות פועלים על אוטומטים. חלקם הם אוטומטים שמשרתים אותנו באופן חיובי, אבל רבים אחרים הם כאלה שאנחנו אפילו לא מודעים לקיומם ולנזקים שהם גורמים לנו ולאופן שבו הם תוקעים את חיינו והעצוב הוא שכך אנחנו ממשיכים לחיות.

אתן לכך דוגמה: אני הבחנתי בכך כשהילדים שלי כשהגיעו לגן עירייה, בשלב כלשהו הם התחילו “להודיע” לי בכל פעם שהם היו הולכים לעשות פיפי והיו מחכים… “מחכים למה אתם שואלים?” גם אני שאלתי את עצמי. לקח לי קצת זמן להבין שהם מחכים לאישור שלי כדי ללכת לשירותים. עכשיו, למרות העובדה שהם בבית שלהם ולמרות שהם שיחקו באופן חופשי בבית, ההרגל – האוטומט שלהם מהגן, הפך להיות כזה שהם התחילו לחכות לאישור ללכת לשירותים גם בבית. לקח לי קצת זמן עד ששינתי את האוטומט הזה אצלם, ועדיין זה היה אוטמט שהם הביאו איתם מהקשר אחד בחייהם למקום אחר שבו הוא כלל לא היה רלוונטי.

אז מה הקשר בין הפרעושים המאולפים, הילדים שלי ובינכם?

הקשר הוא האוטומטים או כמו שהם נקראים בשפה מקצועית – “התניות”. המקומות שבהם אתם “מותנים”, תקועים ולעולם לא תנסו יותר לפרוץ את גבולות צנצנת הזכוכית שלכם או כמו שרבים מכירים כמונח “תקרת הזכוכית”…. אתם לא ערים לקיומה כלל, לא רואים אותה ולא מרגישים אותה.

גם אם בזמן כלשהו בחייכם הייתה תקרת זכוכית, סביר שהיא מזמן כבר לא שם ואתם עדיין מתנהגים כאילו אתם לא יכולים לפרוץ אותה. יותר מזה, גם אם תקרת הזכוכית עוד שם, היא הרי בסה”כ תקרת זכוכית וכמה קל זה יכול להיות לנפץ זכוכית?

תחשבו על פעמים בהן היו לכם רעיונות נהדרים, דברים שרציתם לעשות או חלומות שרציתם להגשים, אבל אז עלה האוטומט שכיבה את הדבר הנפלא הזה, כי “זה עלול להיות קשה מידי” כי “למה לנסות מי יודע אם זה בכלל יצליח?” ועוד כל מיני אמונות מגבילות כאלה ואחרות. ובכל זאת, כמה פעמים בחייכם האמנתם שאתם לא מסוגלים לעשות משהו וכשבכל זאת עשיתם אותו פתאום גיליתם כמה פשוט זה לעומת כל מה שסיפרתם לעצמכם או לעומת מה שסיפרו לכם…

כמה פעמים קורה לכם היום, שאחרי פעם או פעמיים שבהן “חוטפים מכה”, כלומר אתם נכשלים בניסיון הראשון או השני, שזה טבעי ביותר, אתם עוצרים ולא ממשיכים לנסות יותר? באיזה הקשרים נוספים אתם עוצרים את עצמכם עוד לפני שניסיתם בכלל והכל בגלל תקרת הזכוכית ששמתם לעצמכם או שאחרים שמו לכם?

תחשבו רגע על ילדים קטנים שלומדים ללכת. כמה פעמים הם נופלים וקמים עד שהם מצליחים ללכת? תראו לי את האמא שתאמר לילד שלה אחרי שניסה לעשות צעד פעם או פעמיים ונפל : “טוב, ללמוד ללכת אתה כבר לא תצליח אז בוא פשוט תמשיך לזחול” … נראה לכם?! הרי כל אמא וכל הורה יעשה הכל כדי שילדיו ילמדו ללכת. אף אמא לא תרים ידיים לא בפעם הראשונה לא השניה ולא בפעם המאה! ובפעם המאה ועשר כשהילד יעשה צעד אחד ומיד לאחר מכן ייפול, למרות שהוא עשה רק צעד אחד ונפל תראו לי את האמא שלא עומדת ומוחאת כפיים בהתלהבות ובקריאות עידוד לילד כאילו הילד הרגע זכה באוסקר.

ומה עכשיו? יש כאלה שניפצו את תקרת הזכוכית מעל ראשם מיד כשגילו את קיומה ויש כאלה שימשיכו להאמין שתקרת הזכוכית היא בלתי ניתנת לניפוץ.

ומה אתם בוחרים לעשות?

איך אפשר לשנות את זה? אחרי שכבר זיהינו שיש אוטומט עכשיו נשאר לנו רק לשנות אותו.

התשוקה שלי היא לאפשר לאנשים לייצר שינוי בחייהם, מעבר למגבלות שהם שמו לעצמם או שאחרים שמו להם. בשיטת “נקודת זינוק” ובאמצעות הטכניקות הנפלאות של גישת ה -NLP, שקיימות זה קרוב ל40 שנה, יצירת שינוי מהיר, עוצמתי ואפקטיבי בחייהם של אנשים, זיהוי תקרת הזכוכית וניפוצה יכולים לקרות כבר במפגש הראשון והדרך לשינוי הופכת לקלה ומהירה.

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר לשינוי עצמתי ולאפשר לעצמכם להיות כל מה שאתם.

מוריה רובין קסוס

054-4354234

נקודת הזינוק להצלחה שלך!

דילוג לתוכן